בינואר 2017 עלתה על המסלול של בלנסיאגה נעל ספורט כבדה ומגושמת, מהסוג שאף אחד לא ציפה לראות בפריז. היא נקראה Triple S, ובספטמבר של אותה שנה כבר אפשר היה לקנות אותה. מאוחר יותר העיתונות תזקוף לזכותה שורה שלמה של "נעלי אבא".
זה נשמע כמו סיפור פשוט: מעצב מחליט, כולם הולכים אחריו. בפועל טרנד הוא עניין יותר מסובך, ולא תמיד הוא מתחיל במסלול. עברנו על כמה מקרים מתועדים, עם תאריכים, כדי לראות איך זה קורה.
התיאוריה הישנה: מלמעלה למטה
הרעיון הקלאסי מיוחס בדרך כלל לגאורג זימל, במאמר "אופנה" מ-1904. לפי התיאור המקובל, המעמד הגבוה מכניס סגנון חדש, מעמדות אחרים מחקים אותו, ואז הגבוהים עוברים הלאה. באנגלית זה נקרא trickle-down. זימל לא היה היחיד שכתב על כך, אבל השם שלו הוא זה שנדבק לרעיון.
הדוגמה שמתאימה לתיאוריה היא ה-New Look של כריסטיאן דיור. הקולקציה הראשונה שלו הוצגה ב-1947, עם מותן מהודקת וחצאית רחבה. עד 1948 כבר נמכרו בחנויות, משני צידי האוקיינוס, גרסאות ועותקים של הצללית הזאת. המקור היה יקר מאוד, והרעיון התגלגל מטה.
וגם מלמטה למעלה
ב-1994 הציג מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון את התערוכה "Streetstyle: From Sidewalk to Catwalk", והאוצר האורח שלה היה טד פולהמוס. התערוכה הראתה תנועה בכיוון ההפוך: סגנונות שנולדו בקבוצות רחוב ועלו משם אל האופנה הגבוהה. מאוחר יותר התפשט לזה השם bubble-up.
אלה שני מודלים, ואף אחד מהם לא מסביר הכול. למעשה, רוב הטרנדים המודרניים נעים הלוך וחזור בין המסלול, הרחוב והרשת, וקשה להצביע על נקודת ההתחלה שלהם.
מהמסלול החוצה: ה-Triple S
נחזור לנעל של דמנה בבלנסיאגה. היא עלתה למסלול בינואר 2017, עם קולקציית סתיו-חורף של אותה שנה, ונכנסה למכירה בספטמבר. זוג כזה נכנס גם לאוסף של מוזיאון ויקטוריה ואלברט, וזו כבר אמירה בפני עצמה.
עיתונות הסניקרס מייחסת לה את גל נעלי האבא שבא אחריה. זו פרשנות של מי שכתבו על כך, ולא תוצאה של מדידה. לכן אנחנו לא יכולים להגיד שבלי הנעל הזאת הגל לא היה מגיע. אפשר להגיד שהסדר הכרונולוגי תומך בסיפור.
בשלב הזה הטרנד גם לא זקוק לנעל המקורית: מספיק שהצללית תהיה דומה, והיא כבר מגיעה למחירים אחרים ולקהל אחר, כולל כאלה שמעולם לא שמעו על התצוגה.
מהמסלול לרשת: ורוד
במרץ 2022 הציג פיירפאולו פיצ'ולי בפריז את קולקציית סתיו-חורף של ולנטינו, כמעט כולה בגוון ורוד עז אחד, שנרשם בפנטון בשם Pink PP. ביולי 2022 כבר השתמשה העיתונות במילה Barbiecore, וקשרה בין הוורוד לבין תמונות מצילומי "ברבי". הסרט עצמו יצא רק ביולי 2023.
שימו לב לסדר. המילה הגיעה שנה לפני הסרט, והקולקציה הגיעה לפני המילה. חלק מהכתבות אומרות שהסרט הגביר את הטרנד אבל לא יצר אותו. כמו ברוב המקרים האלה, זה סיפור שהעיתונות מרכיבה בדיעבד, ולא הוכחה לסיבה אחת.
ויש כאן גם הסבר פשוט יותר. צבע אחד קל לתאר, קל לצלם וקל להעתיק במחיר נמוך. טרנד כזה יכול לעבור מהר מהמסלול לארון, גם אצל מי שלא ראה מעולם תצוגה של ולנטינו.
כשהמילה באה לפני הבגד: Normcore
המקרה הכי משעשע הוא של מילה שלא התכוונה להיות טרנד. קבוצת המגמות הניו יורקית K-Hole השתמשה ב-Normcore בדו"ח מ-2013, ודיברה על השתלבות בסביבות חברתיות שונות. היא לא דיברה על בגדים.
בפברואר 2014 פרסם המגזין New York כתבה שהפכה את המילה לתווית אופנה: בגדים רגילים בכוונה. תוך ימים כתב עליה גם הגרדיאן, ובגד סתמי הפך לנושא. (כן, גם זה קרה.) טרנד של "להיראות כמו כולם" הגיע לכולם דרך כותרת.
שימו לב לפער. המילה התחילה כרעיון על שייכות, וסיימה כרשימת קניות. זה קורה לא מעט, כי מי שממציא מילה לא שולט במה שיקרה לה אחר כך.
מה שהשתנה הוא בעיקר הקצב. עד 1948 כבר נמכרו בחנויות גרסאות של הצללית של דיור. עיתונות האופנה מתארת היום מחזור של טרנד שנדחס לחודשים ולפעמים לשבועות, ורשתות האופנה מסתכלות במקביל על המסלול ועל הרשת.
איך לדעת איפה הטרנד נמצא?
התנועה הזאת שימושית גם למי שרק מתלבט מול המדף. כמה סימנים עוזרים להעריך באיזה שלב הדבר נמצא:
ראיתם את זה רק על המסלול או בדיווח משבוע האופנה? זה בשלב מוקדם, ובחנויות כנראה עדיין אין הרבה. אין מה למהר, ואולי זה גם לא יגיע.
יש לזה כבר שם קליט ברשת? השם מאיץ את התנועה, וזה הזמן שבו הרשתות מתחילות להגיב.
זה בכל חלון של רשת אופנה? הטרנד כבר התפשט לכל הכיוונים, ואז השאלה האמיתית היא אם זה מתאים לכם, ולא אם זה "בפנים".
הסימנים האלה לא מדויקים, והם לא נועדו להגיד לכם מה ללבוש. הם רק עוזרים להבין שהלחץ שאתם מרגישים הוא תוצאה של תהליך. נעל שנראתה בלתי אפשרית בינואר 2017 כבר נמצאת במוזיאון, ואף אחד לא חייב להחליט עליה תוך שבוע.
