ההיסטוריה של ולנטינו: מרומא ומהאדום המפורסם ועד היום

צבע אחד הספיק כדי שאנשים יזהו את בית ולנטינו. "אדום ולנטינו" הוא השם שהתקבע לגוון שהופיע, לפי המסורת של הבית, לפחות בשמלה אחת בכל קולקציה. אבל מאחורי האדום יש גם סיפור עסקי: בית רומאי שהוקם בידי מעצב ושותף, נמכר שוב ושוב, ומצא את עצמו בעשור האחרון בידי קרן קטארית וקבוצת קרינג.

מווגרה לרומא

ולנטינו גאראווני נולד ב-1932 בווגרה שבלומברדיה. בגיל 17 עבר לפריז כדי ללמוד אופנה, ועבד אצל ז'אן דסה ואחר כך אצל גי לארוש, לפני שחזר לאיטליה.

הוא פתח את בית האופנה שלו ברומא, בסלון שברחוב קונדוטי, בסיוע כספי של אביו. המקורות חלוקים בשנה: יש שכותבים 1959 ויש שכותבים 1960, ולכן נכתוב בסוף שנות ה-50 ובראשית שנות ה-60.

בערך באותן שנים הצטרף אליו ג'נקרלו ג'יאמטי, אז סטודנט לאדריכלות, שהפך לשותף העסקי שלו ולאיש שניהל את הצד המסחרי של הבית לאורך שנים. החלוקה הזאת, מעצב אחד ומנהל אחד, החזיקה עד המכירה של 1998, וקשה לספר את סיפור הבית בלי שניהם.

האדום, ה-V והלקוחות

הרגע שעשה לו שם בעולם הגיע ב-1962, בתצוגת קוטור ראשונה בארמון פיטי בפירנצה. משם הלכה התדמית של הבית ונבנתה סביב אלגנטיות רומאית, ובמרכזה הצבע שעליו דיברנו. על האדום הזה יש כמה סיפורי מקור, ולא כולם ניתנים לבדיקה. מה שמתועד הוא שהאדום חזר בקולקציות לאורך השנים, וזה הפך אותו לחלק מזהותו של הבית.

ב-1967 הציג קולקציה של בגדים בגווני לבן, שנהב ובז', שזיכתה אותו בפרס האופנה של ניימן מרקוס. הקולקציה הזאת גם הציגה את לוגו ה-V שלו.

שנה אחר כך עיצב את שמלת הכלולות של ג'קלין קנדי לחתונתה עם אריסטו אונאסיס ב-1968. עיצוב כזה הציב את הבית בלב התרבות של התקופה, וחיזק את השם שלו בקרב הלקוחות החשובים ביותר של עולם הקוטור.

שורה של בעלים

בתחילת שנות ה-90 ועד סופן עדיין עמדו המייסדים בראש הבית, אבל התעשייה כבר השתנתה סביבם. ב-1998 מכרו ולנטינו וג'יאמטי את החברה, לפי הדיווחים בכ-300 מיליון דולר, לקונצרן האיטלקי HdP, וולנטינו נשאר כמעצב.

ב-2002 מכר HdP את הבית לקבוצת הטקסטיל מרצוטו, וב-2007 קנתה אותו קרן ההשקעות פרמירה. שלושה בעלים בפחות מעשור זה מספר גבוה לבית קוטור, וזה מלמד שהשם נשאר מבוקש גם כשהעסק החליף ידיים.

ביולי 2007 ציין ולנטינו 45 שנה לבית ברומא: ב-7 ביולי הציג שם את קולקציית ההוט קוטור שלו, אחרי 17 שנה בפריז, ויום קודם נפתחה במוזיאון ארה פאקיס תערוכה על עבודתו.

הוא פרש בינואר 2008, אחרי שהודיע על כך בספטמבר 2007. אלסנדרה פקינטי קיבלה את קולקציות הנשים, אבל כבר בסתיו 2008 החליפו אותה מריה גרציה קיורי ופיירפאולו פיצ'ולי, שעד אז עיצבו את האביזרים.

ב-11 ביולי 2012 חתמה קרן מיהולה, שמגובה בקטאר, על קניית קבוצת ולנטינו מפרמירה וממשפחת מרצוטו. המחיר לא פורסם רשמית, ורויטרס דיווחה, על סמך מקורות, על כ-700 מיליון אירו. מאז 2012 מחזיקה הקרן ברוב המניות.

מקיורי ופיצ'ולי לאלסנדרו מיקלה

בתקופה הזאת נולד גם אחד המוצרים המזוהים של הבית: נעל Rockstud עם הניטים, שהופיעה בקולקציית סתיו-חורף 2010-11. בדצמבר 2011 פתחו ולנטינו וג'יאמטי מוזיאון וירטואלי חינמי לארכיון הבית, ומסוף 2012 הציג בית סומרסט בלונדון את התערוכה Valentino: Master of Couture, עם יותר מ-130 דגמים.

תקופת העבודה המשותפת של קיורי ופיצ'ולי הסתיימה ב-2016, כשקיורי עברה לדיור ופיצ'ולי נשאר מנהל אמנותי יחיד. ב-2020 נכנס יאקופו ונטוריני לתפקיד המנכ"ל במקומו של סטפנו סאסי, ובהמשך סגר הבית את הקו הצעיר Red Valentino.

ב-6 במרץ 2022 הציג פיצ'ולי בפריז את Pink PP, קולקציית סתיו-חורף שהייתה כמעט כולה בגוון מג'נטה אחד, שפיתח עם מכון הצבע של פנטון ושנושא את ראשי התיבות שלו. כך חזר הבית, בעשור אחר ובצבע אחר, לרעיון של גוון אחד שמזוהה איתו.

ב-27 ביולי 2023 הודיעה קרינג שהיא קונה 30 אחוזים מוולנטינו ממיהולה ב-1.7 מיליארד אירו, עם אופציה לקנות בהמשך את כל הבית. ב-2025 תוקן הסכם בעלי המניות: זכות המכירה של מיהולה הוזזה ל-2028 עד 2029, וזכות הקנייה של קרינג ל-2029 לכל המוקדם, ולכן המבנה לא ישתנה לפני 2028.

במרץ 2024 נפרדו הבית ופיצ'ולי אחרי כ-16 שנה, ובתוך שבוע מונה אלסנדרו מיקלה, לשעבר בגוצ'י, למנהל האמנותי.

אם מסדרים את השמות לפי הסדר, מאז שהמייסד פרש הובילו את העיצוב פקינטי לזמן קצר, קיורי ופיצ'ולי יחד עד 2016, פיצ'ולי לבדו עד 2024, ומיקלה מאז. פיצ'ולי עצמו לא התרחק: מאז 2025 הוא מוביל את בלנסיאגה.

התצוגה הראשונה שלו לבית, לאביב-קיץ 2025, התקיימה בפריז ב-29 בספטמבר 2024. המעבר הזה הביא לבית רומאי מעצב שהיה מזוהה כמעט לגמרי עם בית איטלקי אחר, וסימן כיוון חדש.

איפה הבית עומד היום

ולנטינו גאראווני מת ברומא בינואר 2026, בגיל 93. במרץ הציג הבית את קולקציית סתיו-חורף 2026-27 ברומא, בארמון ברבריני, מחוץ ללוח של פריז, וזו הייתה חזרה סמלית לעיר שבה הכול התחיל.

נכון לנובמבר 2026 מיהולה מחזיקה ב-70 אחוזים מהבית, וקרינג ב-30 אחוזים. אלסנדרו מיקלה הוא המנהל האמנותי, והציג בפריז בתחילת אוקטובר 2026 את קולקציית אביב-קיץ 2027. לפי הדיווחים האחרונים המנכ"ל הוא ריקרדו בליני, שנכנס לתפקיד ב-1 בספטמבר 2025. לפני כן היה מנהל במיהולה, ובעבר מנכ"ל של קלואה ושל מייזון מרג'יאלה. הוא החליף את ונטוריני, שעזב בהסכמה הדדית.

הנתונים העסקיים האחרונים שפורסמו הם של 2025: לפי דוחות שפורסמו ביוני 2026, ההכנסות ירדו ב-15 אחוזים ל-1.12 מיליארד אירו, עם הפסד תפעולי של 103 מיליון אירו.

זו תקופה לא קלה לבית שמתמודד עם האופציות של קרינג ברקע, ושעדיין נשען על מה שנבנה ברומא לפני יותר משישים שנה. השאלה הפתוחה היא מי יחזיק בו ב-2028 או 2029, וזו שאלה שגם הקולקציות הבאות לא יענו עליה.