ההיסטוריה של משכית: מרות דיין ועד הבית שחזר לתל אביב

אם יש בית אופנה ישראלי שההיסטוריה שלו נראית כמו ההיסטוריה של המדינה עצמה, זה משכית. הוא התחיל כיוזמה ממשלתית לתעסוקה לעולים חדשים, ועבר עשרות שנים של הצלחה, ירידה וסגירה. לפני כעשור קם לתחייה כחברה פרטית, עם אותו שם ועם אותה זיקה ללבוש שמחבר בין מסורת רקמה לאופנה.

יוזמה לעולים חדשים

רות דיין נולדה ב-1917 בחיפה. ב-1949 התחילה יוזמה שעזרה לנשים עולות חדשות להכשיר את עצמן בעבודת רקמה ובמלאכות יד אחרות, ולשווק את מה שיצרו. היוזמה הזאת היא נקודת המוצא של כל מה שבא אחריה.

ב-1954 הוקמה משכית כחברה בבעלות ממשלתית, כשבראשה עמדה רות דיין, כדי ליצור מקומות עבודה לעולים חדשים. זה לא היה מותג במובן שאנחנו מכירים היום. מטרת החברה הייתה חברתית לא פחות משהייתה אופנתית, ובגלל זה קשה להשוות אותה לבתי אופנה אירופיים מאותן שנים. בכל מקרה, היא גם הפכה לעסק של ממש.

פיני לייטרסדורף והשנים הגדולות

רות דיין הביאה את פיני לייטרסדורף, מעצבת ילידת הונגריה, כמעצבת ראשית. לייטרסדורף עיצבה את הקו האתני שמזוהה עם הבית. ב-1955 יצרה את מעיל המדבר, מעיל צמר כבשים בהשראה בדואית, שהיה הפריט הנמכר ביותר של הבית באותה שנה ונשאר מזוהה איתו לאורך עשרות שנים.

נהוג לספר שגם אודרי הפבורן לבשה אותו. בשנים האלה נבנה הדימוי של משכית: בגדים שלוקחים השראה מרקמה מקומית ועדתית ומציגים אותה כאופנה. בעבודה השתתפו בעלי מלאכה מקהילות רבות, ובהן עולים מתימן וממרוקו, לצד בדואים ודרוזים.

בשיא שלה ניהלה משכית כעשר חנויות בישראל וחנות בניו יורק, והעסיקה כאלפיים אנשים. בשנות ה-60 נמכרו בגדיה בחנויות כלבו אמריקאיות כמו ברגדורף גודמן וניימן מרקוס. בתחילת אותו עשור הגיעו הבדים גם אל הקוטור בפריז: לפי כלכליסט, מארק בוהאן מדיור הציג ב-1961 דגמים מבדים ישראליים, ו-ynet מזכיר כתבה אמריקאית מ-1962 על קולקציית "דיור-ישראל".

בשנות ה-70 התרחקה רות דיין מניהול החברה. באותן שנים הסתיימה התמיכה הממשלתית והבית עבר לידיים פרטיות (לפי חלק מהמקורות). משם הדרך ירדה לאט. המקורות מציינים אינפלציה, שינויי טעם וירידה בתמיכה מהמדינה. ב-1994 נסגרה משכית המקורית.

החזרה

שרון טל, בוגרת שנקר שהתמחתה אצל אלבר אלבז בלנוון ועבדה כראש עיצוב הרקמה באלכסנדר מקווין, חזרה לתל אביב ופנתה אל רות דיין, שכבר הייתה אישה מבוגרת, והציעה להחיות את השם. היא השקיעה כשנתיים במחקר לפני שהחברה חזרה לפעול.

בראשית שנות ה-2010 הקימו שרון טל ובן זוגה ניר טל את משכית מחדש כחברה פרטית, בשיתוף פעולה עם רות דיין. במרץ 2014 הציגו בשבוע האופנה של תל אביב את קולקציית Homage של הבית המחודש, עם יותר מ-40 פריטים, בתצוגה שחגגה יום הולדת 97 לרות דיין.

באותו חודש הייתה משכית בין ששת המשתתפים שהוזמנו על ידי מוזיאון ישראל לפרש מחדש לבוש יהודי עתיק, בתערוכה Dress Codes. ב-25 במרץ 2014 נערכה תצוגת אופנה, ובה הציגה משכית שמלת כלה רקומה ביד בהשראת טלית.

התעשיין סטף ורטהיימר, מייסד איסקר, שהלך לעולמו במרץ 2025, נכנס כמשקיע בחברה המחודשת. ב-2018 כבר היה ניר טל, עורך דין ובוגר מנהל עסקים שעבד בדלויט ישראל, המנכ"ל של משכית, ושרון טל הייתה המעצבת הראשית, עם סטודיו ביפו. ביוני 2018 הציגה טל את Sodom, קולקציית ערב שהוצגה לצד צילומים ווידאו שנעשו בהר סדום.

הרגע הבינלאומי הגדול הגיע בדצמבר 2021. בפרק הראשון של "פשוט ככה", ששודר ב-9 בדצמבר, לבשה שרה ג'סיקה פארקר בתפקיד קארי בראדשו קפטן רקום ביד של משכית, עם טווס בגוון טורקיז, שעיצבה שרון טל. באותו חודש פתח הבית חנות זמנית של כ-170 מטרים רבועים בסוהו שבניו יורק, ומכר בה קוטור, שמלות כלה והלבשה מוכנה.

רות דיין

רות דיין מתה בתל אביב בפברואר 2021, בגיל 103. היא חיה מספיק כדי לראות את המפעל שהקימה לעולים מקבל חיים שניים, והשם שלה נשאר מקושר לבית גם אחרי מותה.

איפה הבית עומד היום

ב-2023 היו למשכית ארבע חנויות: ביפו, בכיכר המדינה בתל אביב, ברמת השרון ובהוד השרון, שם נפתחה חנות של 300 מטרים רבועים, ובנוסף חנות מקוונת לקו נגיש יותר. בנובמבר 2025 כבר לא הופיעה חנות בכיכר המדינה ברשימת נקודות המכירה. ב-14 באפריל 2026 דווח על חנות דגל חדשה ברחוב דיזנגוף 173 בתל אביב, לפי ג'רוזלם פוסט. לפי דיווח מנובמבר 2025, הבית מוכר באינטרנט ובנקודות מכירה בביג פאשן גלילות, ברמת השרון, בהוד השרון, בקניון TLV ובבית משכית ביפו.

בין 29 ביולי ל-30 בנובמבר 2024 הציג מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב את התערוכה משכית 70/30/10. התערוכה עסקה בבית כולו, ושמה מסכם את כל הסיפור: 70 שנה מאז הייסוד, 30 שנה מאז הסגירה ו-10 שנים מאז החזרה.

נכון לנובמבר 2026 שרון טל היא המנהלת האמנותית וניר טל הוא המנכ"ל, לפי פרסומים מיוני 2026. ב-19 בנובמבר 2025 השיק הבית את קולקציית הגברים והיוניסקס הראשונה שלו, 12 פריטים שנעשו עם הצלם שי פרנקו, שצילם את קולקציות הבית במשך כמה עונות.

מה שעושה את הסיפור הזה מיוחד הוא הקשר בין התקופות. הבית המחודש לא התחיל מאפס: הוא חזר אל שם שאנשים עוד זכרו, ואל רעיון של רקמה ואופנה שהיה כאן הרבה לפני שהייתה תעשיית אופנה ישראלית. זה גם מסביר למה מוזיאון מספר את הסיפור הזה, ולא רק אתר מכירות.